כל אחד מתאר את עצמו
כמלאך,
כאח,
שלפעמים לבדו.
כשאנו מתרגשים -
יש בבטן פרפרים.
כשאנו כועסים -
קופצים בפה כדורים,
כדורים עם קללות,
שבכלל בכלל לא יפות...
כשאנו שמחים -
אז כולם מחייכים.
כשאין כבר תקווה -
אז כאילו שהכל נהרס במכה.
וכשאנו מקווים -
אז למשהו אנו מצפים
איזו תפילה,
או משאלה.
איזה חבר,
או חברה.
משהו טוב ונחמד,
שישמח את הפרפרים בבטן -
כשהם לבד...
על דפים אנו כותבים -
דברים טובים ורעים,
שעינינו זאת רואות -
וגם הפרפרים.
אז כל אחד -
הוא דמות מאוד מאוד נחמדה...
נכתב באותו תאריך כמו "החלון" ו"כשאגדל..."
גם שיר מוזר.
אךךך... הילדות. |
