אני זוכר שקט
ואז מנגינה
זוכר שהשכן צעק
ואני יצאתי החוצה
לראות מה קרה
אחר כך נכנסתי
ודמיינתי אותך
לעיתים נדמה לי
שכול רגע בנוי
רק כדי שאוכל לנחש
מה הרגע הבא
אם אני מפסיד
אני מפסיד יותר
וחושב עלייך
בשורות, מילים בודדות
מתאר סיפור חיים
בונה אותו לאט, כמו מתח
עד הרגע שהוא מתפרץ
ואז, אז החיוך שלך
לא יכול להתכחש יותר
ואני? אני בסיפור הזה
גיבור שלך
איתי יכולה לנצח או לבכות
לא יודע אם תבחרי בי להיות הליצן שלך
או מי שגרום לך להיות עצובה
אני זוכר כעס
זה נראה בפנים, אחר כך בידיים רועדות
מבט של אשמה, ומבט אחד של מישהו שחטף מכה
נשארתי בבית, הקשבתי לצלילים של הפסנתר שבקעו מהמערכת
התלבטתי, אם לעשן או לחכות שמשהו טוב יקרה
דמיינתי אותך עכשיו
מביטה בי, ואחר כך מתיישבת לידי
אספר לך סיפור
ואת תבחרי אם לצחוק או לומר שאני רע אלייך
אחר כך, שומע את השכן צועק על אישתו
טורק את הדלת ועוזב
זוכר כמה פרטים, זוכר את עצמי מדמיין את השאר
כאילו יש להם משמעות
מהחלון יכול לראות את רכב הזבל, מרים את פחי האשפה
הרעש, מתמזג עם הפסנתר המנגן
את היית עכשיו צוחקת, או בוכה
מדמיין אותך בכול רגע, בכול שנייה
היינו צוחקים, אחר כך גרים ביחד, מתחתנים
בסוף היינו נעלמים בעיר, הופכים לזוג ידיים שמחזיקות זו בזו
אולי הייתי מצחיק אותך אז
אולי את היית מבקשת ממני שאפסיק
אני זוכר רגע אחד
שאחריו, הזמן נראה לי קצר יותר
מרגיש שאני מפסיד
אחר כך חושב עלייך
כל מילה, כול שורה
כל דקה שחולפת, זה משהו שלא מבקש דבר