בשקט בשקט
החלפנו מקומות
את ישבת ליד החלון
וצפית
במטוסים ממריאים
ואני שתקתי, אפילו לא ניסיתי
למלמל מילים
שלא היו משאירות לי ברירות
בשקט בשקט
רק אנחנו נשארנו
עם אותם בגדים, עם אותם מבטים
מה עוד היה לנו?
ובערב, שחזרתי הביתה
את אמרת, שאת נוסעת
לא היה לי זמן לרוץ אחרייך
לא ידעתי כמה, את זקוקה לחלומות שלך
עמדתי וראיתי את המונית מתרחקת
היה לנו זמן אבל את אמרת, שזה כמו בסרט
אי אפשר לבחור את הכל
ואחר כך, להתפרק לאט
ניצוצות חלפו
הכרזות השתנו
אף אחד מאיתנו לא זכר מה הוא רצה שיהיה
אהבנו פעם את אותה מוזיקה
אהבנו את אותם הסרטים
לשנינו היו אותם גיבורים
עד שהם מכרו את עצמם לאחרים,
אני מביט על החתול שמטפס על העץ
אולי גם הוא בוחר לעצמו איפה ללכת לאיבוד
בשקט בשקט
אני מתעורר
מחפש אותך בחדרים חשוכים
שאור השמש לא הגיע אליהם
ואת השארת כמה בגדים, זרוקים בערימה על השטיח
ויש שם מכתב, אחד ישן
שכתבתי לך כשהיה לי מה לומר
כל זיכרון, עכשיו נבנה מפירורים
פתאום אני זוכר אותנו רצים
בתוך ים של אנשים
ואני מתאהב בך שוב, זה לא מקרה
תמיד כשאת עוזבת, משהו בי חוזר לגעגוע אחר
הבטחות וחלומות
המציאות מגלה את עצמה מחדש
ואני מחפש לי מקום בתוכה
פעם שחזרנו מסיבוב בלילות
שמענו את אותם שירים
השתכרנו מאותם בקבוקים
לא היה לנו מה לחלום עליו, המציאות זרקה לנו הכל בפנים
בשקט בשקט
אני מבין שזה לא זמני
בשקט, בשקט
בשקט, בשקט
מבקש אותך שוב
לראות איתך איך המטוס חוצה את השמיים
ומשאיר אותנו עם הפירורים מאחור.