רוח קרירה נכנסת
מהחלון הפתוח
את עומדת, ומביטה
איך ילדים חיים, חיים חדשים
שלא הכרנו
אני הייתי רוצה לדעת
מה לומר לך
לפני שתבוא הסערה
אין יותר מילים
אין יותר רוצחים בתוכנו
רק קורבנות
כוס קפה, וסיגריה
מהשולחן, את נראית רחוקה
אולי אלף חלומות מפרידים ביננו,
מהקירות
תמונות מתנפצות לנו בעיניים
מה שנבחר, זה יהיה רק שלנו
ואת מניחה את ראשך בידייך
לא סופרת יותר דקות
אני רוצה לקום, לברוח מפה
את תביטי על הקירות
מחפשים, מחסה
ותנסי לסגור את הזיכרונות עמוק בפנים
כולנו בורחים ממשהו
טלפון מנותק, בטלוויזיה אין יותר מראות של מלחמות
רק אצלנו
נשארו קורבנות
יכולתי לחבק אותך
לומר לך
שסוף העולם, לא מתקרב אלינו
אבל אחרי
שזרקנו את כל שכפ"צים
לא בטוח שנשאר לנו מקום
להאמין
שהסוף יהיה כתוב כמו בספרים
הייתי רוצה לחשוב
שאנחנו מסוגלים לעטוף אותנו
בלי לפחד, שהצבע ירד
את עומדת ליד החלון
מחכה לראות את המטוס חולף, ואז תוכלי ללכת לישון
אני ממשיך לשבת ליד השולחן
לא יודע אם לברוח
או להישאר בצד
קפה, סיגריה, הכל לפי הזמנה
אולי השתיקה
תביא איתה מחשבה
שלא ידעתי להכיר
פנייך מביטות אלי מקירות הורסים
אין יותר רוצחים
רק קורבנות שזזים לאט
ואנחנו לא מצליחים להרוג אותם בתוכנו
אז הם מביטים בפנים עצובות אלינו
את יודעת, זה הסוף שנכתב. |