ובלילה, כשהשקט מושך אליו
את המחשבות
ובטלוויזיה מסכמים את היום
אני חושב
כמה רחוקים היינו
איך לא עברנו את כל הסיבוב
ראיתי את פנייך
אולי הם הביטו בי
היו בי סימנים של חרדות
פעם אחת, ברחתי בזמן
אחר כך חזרתי, לא הבנתי דבר
ראיתי את האנשים
מחפשים מטבעות בכבישים עמוסים
ורק אנחנו
נשארנו רחוקים
אני חושב
איך לא ידעתי, להצחיק אותך
שזו היתה הברירה האחרונה
כמה, מזל צריך כדי לא ליפול
זוכר את מה שזרקתי
מה השארתי לך
אוסף של חידות
בבית, איפה ששנינו ישנו פעם
היום בונים חצר גדולה
וחניה אחת
רק אנחנו נשארנו יתומים
ובלילה, שהכול שרץ סביבנו
כמו במלחמות, שאין להן סוף
ואני לא מבין
מה לא ראיתי אז
עינייך הביטו בי
כאילו המחר, הוא גשר
ואת מפחדת לעבור אותו לבד
כול הלילה
חשבתי כמה לבד נשארתי
איך לא ידעתי, לספר לך על עצבות
על בדידות מרה, גם אני לא הבנתי
מה בינינו צודק עכשיו
מה הטעויות ישאירו שנלך
ומול לילה גדול
נעטפנו
כמו היינו שניים, בעולם של זרים
לא היתה רכבת לחצות, איתה את המדבר
ואני פחדתי, שהעצב הוא גדול מאיתנו
למה לא נשארת?
זוכר פנים עצובות, שלא ידעו להסביר
זוכר שתיקות, שלא ידעתי להפסיק
בתוך לילה לבן, נדדנו בעיר
חיפשנו מישהו, שיחזיר לנו זמן
בגנים ציבוריים, מול מקלטים נטושים
למה לא אהבת אותי?