עכשיו כשאני רחוקה,
המחשבות לא מפסיקות לעלות בראשי,
הן מציקות, מחפשות פיסה של תקווה,
והים, גם כן שולח בי את גליו,
כאילו מאשים אותי, דוחק בי ללכת,
להאמין בעצמי, באהבה שיש בתוכי,
להפסיק להאבק, ללכת נגד הרגשות,
למצוא אותך, לחבק אותך, ולא לעזוב...
הם אומרים לי להגיד לך
שבלעדייך השמש לא תזרח,
והירח לא יאיר לי בלילות,
הם אומרים לי זאת אהבה,
מה זאת אהבה?
הריקנות שאני חשה כשאתה לא לצידי?
אני זקוקה לך, חזור...
הלחישות השקטות, הנעימות, המרגיעות,
כאילו מנגנות באוזניי מנגינה אהובה,
הכול חוזר, מחייה את גופי,
והלב פועם במהרה כמו בפעם הראשונה.
גלי הים שוב מלטפים את רגלי,
סוחפים אותי אלייך,
ואז מצאתי אותך, והאמנתי בעצמי,
באהבה שלי אלייך,
חיבקתי אותך, בלי שום חשק לעזוב...
הם אומרים לי להגיד לך,
שבלעדייך השמש לא תזרח,
והירח לא יאיר לי בלילות,
הם אומרים לי זאת אהבה,
מה זאת אהבה?
הריקנות שאני חשה כשאתה לא לצידי?
אני זקוקה לך, חזור...
הייתי שם, עם ליבי בידי,
מוכנה למסור לך אותו,
החזקתי אותך קרוב מספיק,
כדי להרגיש את פעימות ליבך,
והם אמרו לי להגיד לך,
ולא אמרתי,
לא יכולתי לסבול שהתכחשת אליי,
והלכת ממני, הלכת רחוק...
הם אמרו לי להגיד לך,
שבלעדייך השמש לא תזרח,
והירח לא יאיר לי בלילות,
הם אמרו לי שזאת הייתה אהבה,
מה זאת אהבה?
הריקנות שחשתי כשהלכת ממני?
ואני זקוקה לך,
אבל אתה, כבר לא תחזור... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.