את יום ההולדת החמישים של אבא תכננו כבר חודש מראש. הכנו
תפריטים , הזמנו חברים ומשפחה, וכל אחד חשב על מתנה היתולית
ומיוחדת שאפשר להביא לאדם שעבר את מחצית חיו. אבא , כמובן לא
ידע כלום. זו הייתה אמורה להיות מסיבת הפתעה אז הכל תכננו
מאחורי הגב שלו.

ואז הגיע היום המיוחד.

הגענו אל סבתא שלי, ששם קבענו לערוך את המסיבה. הוצאנו שולחנות
וסידרנו כיסאות, שמנו את האוכל על השולחן וכיסינו אותו בנייר
אלומיניום כזה.
ואז כל מה שנשאר לעשות זה לחכות לאורחים ולקבל את פניהם.

האורחים החלו להגיע. כל אחד מהם  מביא עמו קופסא משונה או
מעטפה עם צ'ק,
ואני פתאום נזכרתי בבר מצווה שלי.

ישבנו כולם במעגל סביב השולחנות, וחיכינו בחושך .
ואז, נדלק האור, וכולם צעקו "מזל טוב!!" . ושם , עמד אבא שלי
נדהם , עם פה פתוח, לא מאמין למראה עיניו, ואז אחרי זמן קצר
הבנו שהוא בכלל  לא יכול לנשום.
אבא שלי נפל על הרצפה , עם מבט משונה על פניו וללא רוח חיים.

וכך מסיבת יום הולדת החמישים של אבא שלי הפכה גם ללוויה.