סיפרו לי על פרח נדיר במיוחד
פרח שלא צומח בכל מקום,
ולא ניתן לכל אחד,
אכן... זהו פרח יחיד ומיוחד.

בליבי גמלה החלטה עיקשת,
למצוא את הפרח שמעבר לקשת.
כל חיי היו מסעות,
טיולים, גילויים והרתפקאות.
שאלתי אלפי אנשים, מליוני שאלות,
היכן אוכל למצוא את הפרח,
אך לא ניתנו לי תשובות.

עד אשר שמעתי קול שקורא לי מבפנים,
קול שנחבא לו עמוק, בחדרי חדרים.
קול שאמר לי, שרק באמונה ואהבה,
רק עם כוח רצון והבנה,
אמצא את הפרח ואוכל לראותו,
וכך המשכתי במסעי אחר הפרח,
כדי שאוכל לקבלו.

עבר הקיץ, עבר לו גם הסתיו,
והגיע לו החורף הקר.
ירדו גשמים,
השמש יצאה לה לפעמים,
וכך קרא, ממש קסמי קסמים,
הופיעה לה הקשת, אל מעבר להרים.

נתמלאתי נחישות, רצון והבנה,
למצוא את הפרח, ויהי מה!
הגעתי לקשת ונקשתי בדלתה,
בכדי לבקש רשות לעבור דרכה.

הקשת ידועה בהכנסת האורחים,
ואף הציעה לי לעזור במציאת הפרחים.
נפרדתי ממנה באלפי תודות,
והיא ציידה אותי בשתייה וכמה עוגות.

וכך עברתי לתומי את הקשת,
בניסיון להגשים את החלטתי העיקשת.
מולי התנשא לו גן מדהים,
אך הוא כולו מבולבל, מלא בפרחים.

ואני מסתובבת, כולי מבולבלת,
איך אמצא את הפרח המיוחד,
שלא ניתן לכל אחד.
ושוב אותו קול קרא לי מבפנים:
"הישמעי לקולות הפרחים"
פרחים מדברים?!
אלוהים אדירים!

לפתע קולות מילאו את אוזניי,
הפרחים החלו נוגעים בידיי,
כולם מסודרים בקבוצות, מאוחדים,
ונעמדים מולי גדודים גדודים.

קרבתי לקבוצת הפרחים האדומים,
אמרו לי שהם ממש קדומים.
"מים, אוכל, יחס חם ואוהב, מחמש ועד שש,
זה כל מה שנבקש".
אך מחמש עד שש אני משחקת שש-בש,
והם אמרו לי: "זה מה יש".

פניתי לאחור, לפרחים הכחולים,
יש להם עלי כותרת ממש גדולים.
"חדר גדול וחלון פתוח לרווחה,
וגם מערכת סטריאו, עם מוזיקה שמחה"
מצטערת, מערכת סטריאו לא ניתנת להשגה,
והם אמרו לי:
"אם כך, חפשי מעבר לגדה".

וכך המשכתי, מתעקשת ומחפשת,
וחם לי, ואני נואשת!
מליוני פרחים, מליוני צבעים,
כולם מסודרים, גדודים גדודים.

ואז ראיתי פרח קטן,
פרח צבעוני ויפה, שאת חיוכו נתן.
משהו אמר לי להקשיב לו, לפני שאברח,
והוא אמר לי:
"כל מה שתרצי לתת, אני אקח!"
את אותו פרח... אני לעולם לא אשכח!