הדר בר-אל / הלב מקונן בשפתו |
שזה מכבר אבדה לו השמש.
לב שכול שלא מת לו ממש אף אחד,
רק החיים נעדרים ממנו
בשעתם היפה, הצעירה.
לב היושב שבעה על שטיח
הזכרונות הטובים של חייו.
זכרונות חזקים של כוח ואומץ
נטועים עם שורש בשרני
ולא ניתנים למחיקה,
צפים ועולים בזמן של נהי ואובדן
ובוכים בכי של אחרית.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|