אתם מכירים?
שאלה מטומטמת...
אם היינו מכירים, לא היינו עומדים עכשיו כמו פסלים ומסתכלים זה
על זו כמו שתי יצירות שיש לקבוע עליהן מחיר...
לא יכולה יותר לסבול את הצביעות האנושית...
למה כל אדם חדש שפוגשים, מיד הנימוס הקריר הזה?!
מה פתאום שאני והוא נהיה חברים אינסטנט?
כמו בנסיעות - ישר מתחילים לקשקש עם זה שיושב לידך כאילו אתם
החברים הכי טובים שלא נפגשו כבר עשרים שנה בערך...
למה?!
הרי אחרי עשר שניות מהרגע שנרד, לא נזכור שישבנו יחד בכלל,
ורוב הסיכויים שאם ניתקל שוב בבנאדם הזה ברחוב, לא נזהה אותו
אפילו...
תמיד כשפוגשים חבר של חבר, מהסוג שפגשתם רק פעם אחת קודם, וגם
אז, רק עם החבר המשותף, בפעם הראשונה לבד, יש מין רגע של
מבוכה:
"היי, אתה לא?"
"כן, החבר של, ואתה גם, לא?"
"כן... אז... איך אתה?"
וכו' וכו' וכו', לא ככה?
והכל בגלל אותה שאלה מטומטמת - "אתם מכירים?"
לא, אבל עכשיו כשנתראה ברחוב, נוכל להעמיד פנים כן... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.