לאט לאט הרחוב מתרוקן מהרגש
ודוהים הצבעים מכל ובכל פינה
הרעש שרדף אותי עד לפתח ביתי
נמוג, מתפוגג לנוכח הדממה
שנחתה כמו ציפור טרף רכה
על האספלט הלוהט בלב העיר
עכשיו את מגיעה כמו כוכבת
בסרט אילם, שחור-לבן עם
המשחק של פעם, המוגזם
לוחשת לי בפניך האהובות
לוחשת לי בפניך השנואות
אני עוזבת אותך, הסוף. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.