בימים של משחקי קלאס וגומי,
לא ידעתי דבר.
אז איך אוכל להאשים את עצמי?

בימים של רכיבה על אופניים,
ושל הפרחת בלוני סבון,
ראיתי הכל בגווני ורוד,
ורציתי רק לאהוב.

אך מסתבר שהחיים ידעו כבר אז,
דברים שאני לא ידעתי קיומם,
אומנם הם לא הצילו אותי אז,
וגם לא מגנים עליי היום,
אך כשאני רואה את חייו,
אני מאמינה שיש עוד הגיון,
שעוד קיים צדק.

ואם הייתה זו הנגיעה שלו,
שהרסה לי,
אני יודעת היום,
שהיא הרסה גם לו.

ואני סלחתי,
טובה מדיי לנטור טינה,
ובאיזשהו מקום המעגל נסגר כשיש צדק,
צדק ללא התערבות מצידי,
מהחיים עצמם,
שידעו עוד לפניי.