ליאור וייס / מקור הצביעות |
הלחות מציפה נשמות
ערפילים של מטרופולין חורכים אהבה
ואני מאבד את התמימות
סערה שתקנית מכלה את לבי
ראשי נסחף במערבולת
נופל ונופל
ולומד להכחיש
לב של אבן ונשמה קרירה
והאוטופיה כבר נשכחת
חצי הגורל מלאי ארס
נהייתי צבוע
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|