רגע אחד של שקט,
מפיל אל תוך בור של מחשבות
בור שממנו, ודאי יהיה קשה לצאת עכשיו.
עכשיו, כשכל דבר קטן מזכיר לי אותך,
בשקט הרועש הזה
אני אשמע אותך,
גם אם כל העולם יכחד ולא ישאר כאן כלום
מלבד הדממה.
הזכרונות לעיתים אינם רק עבר,
אלא גם הווה ויותר עתיד מאשר נדמה.
קשה לצפות להתרחשות הבאה,
כמו שקשה לנחש את דרכי האהבה
הנסתרים הם רבים, ואני יחידה,
בעולם בו הכל סובב סביבך.
הייתי בדרכי, מטפסת על ההר הגבוה ביותר
מלופפת בקשרים רבים שנועדו להגן עליי,
אך הנפילה שלי הייתה תלויה רק באחיזתי,
באחיזתי בחבל שמושך לפסגה.
עזבתי את החבל
ונפלתי למקום בו כל שרואים הוא אותך,
ניצב על פסגת ההר
כה קשה להגיע אליך עכשיו.
כעת תוהה מדוע,
נשארת בעיניי אותו אחד
שלעולם לא אראה אותו כאחד מתוך הכל.
דמותך תמיד תשאר גיבורת המחזה ההוא,
שנקרא חיי
ורגע אחד של שקט
הוא שביל שמוביל לדרך לא נודעת
בו סימני הדרך הם המחשבות עלייך.