יושב לבד, בחדר החשוך אל מול המסך המרצד
יושב וחושב על ימים אחרים, על ימים שהיו בהם אור
על הימים לפני אלו שכבתה בהם השמש
הכוכבים כמו נגיעות צבע בהיר על דף שחור
נקודות ציון של אהבה נכזבת
אני מביט החוצה לעולם, השחור חונק אותי
העצבות נשפכת לכיוון הים, ממלאת את השמיים
החשמל הזה שהעצב מעביר בי,
אני מרגיש אותו בקצות האצבעות שלי
בכל נקב בעור שלי,
זה כמו אש שרוצה לצאת החוצה.
חוסר המשמעות של הימים, חקוקה על האבן.
ואין להסיר את החותם, החותם לחוסר המשמעות.
יום רודף יום, שעה רודפת שעה.
חקוק על האבן באש.
חוסר המשמעות שממלא את חיי. |
