עוד לא עבר יום. מפחיד כמה לאט הזמן עובר. לפני פחות מיום
נשקתי לך לשלום. לפני פחות מיום חיבקתי אותך בחיבוק שכולו
אהבה. לפני פחות מיום אמרנו הכל, וכאילו שהזמן עצר וחיכה לנו.
ועכשיו, כאילו שכחנו להדליק אותו חזרה. עוד לא עבר יום ואני
כבר לא יכול לנשום בלעדייך. כל דבר שאני עושה מלווה במחשבות
עלייך. הכנתי סלט לארוחת ערב, ואמא חשבה שאני מוזר כי היה לי
חיוך מטומטם כשחתכתי את העגבניות. היא בטוחה שעגבניות שרי
עושות לי את זה. אבל לא. זאת את. את מה שחשבתי שלא יקרה. את מה
שפחדתי שיקרה, וידעתי שאוהב אם יקרה. את, שהגעת כהרף עין,
וסחפת בגל ענק את הדיכאון, את האכזבה, את האומללות היום-יומית
שהרגה אותי, והבאת במקומה אושר. אושר מתוק, שיושב לי על
השפתיים, כמעט יום שלם. יום אחד שינה לי את החיים. תודה.