חיוך מריר עולה לי
כשאני נזכרת בך.
זיכרונות, תמיד היית זיכרון
בשבילי.

עכשיו זו האמת
הכל נגמר
כמו שציפיתי,
אבל לא ציפיתי
והתאכזבתי בכל זאת.

למה אתה עושה לי את זה
ומה זה משנה בכלל,
אחרי הכל
אתה רחוק כל כך
ולא נתראה יותר לעולם
אולי רק בטעות.
בטעות.

ושוב נשארנו לבד
אני והלב שלי,
שידע ימים טובים יותר.

לאן התפוגג הקסם
ואיפה כל האופטימיות והאופורייה
שחיבקו אותי.

בימים קשים כמו אלה,
של געגוע חריף
וצחוק שבור
אני צריכה אותך,
בגלל שהלכת.
אני צריכה אותך.

22/6/05

נמאס לי לכתוב על בחורים שמאמללים אותי, אבל לצערי אין לי
ברירה.
תודה.