חיוך מריר עולה לי
כשאני נזכרת בך.
זיכרונות, תמיד היית זיכרון
בשבילי.
עכשיו זו האמת
הכל נגמר
כמו שציפיתי,
אבל לא ציפיתי
והתאכזבתי בכל זאת.
למה אתה עושה לי את זה
ומה זה משנה בכלל,
אחרי הכל
אתה רחוק כל כך
ולא נתראה יותר לעולם
אולי רק בטעות.
בטעות.
ושוב נשארנו לבד
אני והלב שלי,
שידע ימים טובים יותר.
לאן התפוגג הקסם
ואיפה כל האופטימיות והאופורייה
שחיבקו אותי.
בימים קשים כמו אלה,
של געגוע חריף
וצחוק שבור
אני צריכה אותך,
בגלל שהלכת.
אני צריכה אותך.
22/6/05
נמאס לי לכתוב על בחורים שמאמללים אותי, אבל לצערי אין לי
ברירה.
תודה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.