ג'ק גלש במורד גבעול האפון במהירות עצומה כשהענק דולק אחריו.
כשהגיע לקרקע תפס את הגרזן שהיה ברשותו וכרת את הגבעול. הגבעול
נפל יחד עם הענק שעליו. ג'ק שמח וקיפץ משמחה. אבל תושבי הכפר
לא ממש קיפצנו מאושר. במיוחד אלה שהגבעול או הענק נפלו להם על
הבית וריסקו אותו ואת אלה ששכנו בו. ג'ק והקוסם שנתן לו את
האפון נידונו לעונש מוות. אבל פה לא מסתיים הסיפור. בשביל אלה
ששרדו הסיפור רק מתחיל.
בגלל היותו אפון קסמים ואפון בכלל, כריתתו לא מפסיקה את
צמיחתו. לכן הוחלט במועצת הכפר (שקמה בעקבות מותו של ראש הכפר
מפגיעת רגלו של הענק בביתו) שכל בוקר יבוא אחד מתושבי הכפר
ויכרות את הגבעול שצמח בלילה עד שיימצא פתרון קבוע.
העסק הזה החזיק מעמד יפה מאד במשך כ- 376 שנים עד שיום אחד
הגיע תורו של מלוג לכרות את הגבעול. מלוג, שהיה אידיוט, שכח
לכרות את הגבעול. בבוקר שאחרי גילה אנדרמוס, שהיה תורו לכרות,
שהגבעול צמח למימדי ענק. הוא רץ לספר על כך למלך (ב- 376 השנים
האלו הספיקה לקום מלוכה). המלך ציווה להעיר את כולם ולהביא את
מלוג לפניו. כשהמשרתים רצו להעיר את הנסיכה הם גילו שהיא
נעלמה. מייד הוזעקו בלשי הארמון לבדוק לאן נעלמה הנסיכה. הם
גילו עקבות עם סימני ענן בארמון שהובילו לגבעול והגיעו למסקנה
שבמהלך הלילה ירדו אנשים מהגבעול וחטפו את הנסיכה.
המלך ציווה להרוג את מייד את מלוג במוות איטי וכואב אולם מלוג
התחנן לחייו ודיבר אל ליבו של המלך. המלך התעלם מתחנוניו עד
ששמע את מילות המפתח:
"... וחוץ מזה מה יעזור לכם שאני אמות? תן לי לטפס על הגבעול
ולהחזיר לך את ביתך. אם לא אצליח, תהרגו אותי."
"עשינו עסק" אמר המלך "צא מייד לדרך. ואם לא תחזור תוך יממה
אחת עם הנסיכה, נשלח אליך משלחת שתביא אותך לעונשך."
"תודה מלכי... תודה תודה תודה", הודה מלוג, קד קידה ורץ לביתו
לארוז את התיק.
מלוג יצא לדרכו וטיפס על הגבעול. כשהגיע למעלה ראה את ביתו של
הענק בדיוק כמו ששמע עליו מסבו. "מעניין מה יש בבית הזה היום"
חשב לעצמו. הוא התקרב לבית ודפק על הדלת בחוזקה. צעדים נשמעו
מתוך הבית ופתאום נפתחה הדלת לרווחה. בפתח עמד, מי אם לא, ענק.
יותר נכון נכד נכדו של הענק מהסיפור של ג'ק.
הענק הסתכל למטה וכשראה את מלוג הרים אותו כדי לבחון אותו
מקרוב.
"הממ... מה אתה רוצה?" שאל הענק.
"א...אאאאא...אני מ... מלוג" גמגם מלוג, "אני מחפש נסיכה. אולי
ראית פה במקרה אחת כזאת?"
"ואני מחפש אוכל!" צעק הענק "ואת זה אני דווקא כן רואה פה."
"חכה! א... אל תאכל אותי. א... אני יכול לעזור לך."
"לעזור לי? איך בדיוק ננס מכוער כמוך יכול לעזור לי?"
"אני רואה שהאגם שלך יבש. אני יכול לגרום לו שיהיה שופע מים"
הענק הרהר לעצמו ואז אמר: "בוא נראה".
הענק לקח את מלוג לאגם. מלוג הוציא את המימייה שלו, שפך את
המים לאגם ומלמל כמה מילים.
"זהו. מחר תראה שהאגם מלא מים"
"אוקיי", אמר הענק, "עד אז אתה נשאר פה".
"אני לא יכול", אמר מלוג, "באתי מהכפר שלמטה והטילו עליי משימה
למצוא את הנסיכה עד מחר אחרת יהרגו אותי."
הענק חשב לעצמו ואז אמר: "בסדר גמור. אני אשחרר אותך ותמשיך
במשימתך. אבל אם בבוקר אני רואה שהאגם לא מלא אני ארד למטה
ואהרוס את הכפר. ככה שנינו נרוויח בכל מקרה. או שארוויח מים
ואתה תציל את הנסיכה או שארוויח ארוחה ואתה לא תצטרך להציל את
הנסיכה כי לא יישאר כפר."
"עשינו עסק", שמח מלוג.
הענק חזר לביתו ומלוג נשאר לבחון את האגם. הוא בדק את הענן
ופתאום מצא צינור מים. הוא שלף את חרבו וקדח חור בצינור.
כשסיים פנה להמשיך בדרכו. כעבור כמה מטרים שמע צעקות מאחוריו
"מלוג! מלוווווווווג!" הוא הסתובב אחורה וראה חבורת אנשים
מהכפר שלו.
"מה אתם עושים פה? נתנו לי זמן עד מחר" אמר.
"נכון, אבל המלך הבין שאתה לא יכול לעשות דבר כל כך מסוכן לבד
והוא שלח אותנו לעזור לך" אמר המכשף שעמד בראש החבורה.
"כמו הפתגם הידוע: ואם לא אכלת אתמול, מחר יהיה דגל", אמר
גרמפה סטונאייג' שהיה גם הוא בחבורה. גרמפה הוא זקן הכפר (בכל
הכפרים בסיפורים יש כאלה). כל פעם שהיה מסע הוא היה מצטרף. מין
זקן סנילי ומציק כזה. תמיד הסכימו שיצטרף כי לא היה להם נעים
ממנו אך בעיקר קיוו שימות בדרך. כל הדרך היה מספר לחבורתו על
מעלליו בימים עברו שספק אם היו נכונים וכדי להפגין את חוכמתו
היה זורק איזה פתגם מוזר וחסר משמעות (או שאולי לא...) ובדיחות
שלא הצחיקו אף אחד.
"חשבנו שתתקדם יותר, למה אתה רק פה?" המשיך המכשף.
"הייתי בבית הענק" אמר מלוג.
"מה?" קטע אותו המכשף בצעקה, "מה עשית שם?"
"כלום. הוא שיחרר אותי אחרי שהבטחתי לו שאמלא את האגם שלו" אמר
מלוג והוסיף "עשיתי כאילו קסם והוא איים שאם זה לא יעבוד הוא
יחסל את כל הכפר. אב..."
"אידיוט! מה עשית?" צעק המכשף בזעם "איך נצא מזה עכשיו? אין לך
יכולות קסם. מה נעשה? מה נעשה?"
המכשף התחיל ללכת במעגלים, מגרד בפדחתו ולבסוף אמר, "טוב
תמשיכו אתם בדרך ואני כבר אלך לענק ואדבר איתו. נראה לי שהבאתי
איתי את המצרכים לקסם שיוצר מים".
"אבל לא צריך", ניסה מלוג להסביר לו.
"שתוק ותמשיכו ללכת. אני כבר אשיג אתכם", אמר המכשף והלך לבית
הענק.
מלוג וחבורתו המשיכו בדרכם.

המשך יבוא...