עכשיו כשהכל נגמר,
ומרגישים כבר שאין מה לאמר,
נזכרים אנו ברגעים היפים,
כשהיינו יחד, מבלים ונהנים.

וכל מה שנותר לי ממך
הוא תמונה, כשעל פנייך חיוכך,
והרוח נושבת בשערי,
והמוזיקה מתנגנת באוזניי,
וכל מילה, ולו הקטנה ביותר,
מזכירה לי אותך.

ואני מעבירה לתמונה הבאה,
ורואה את כל המשתקף ממנה,
ים, שמש, פרחים שפורחים,
אותי ואותך, ושנינו מחייכים.

ואני תוהה לעצמי,
לאן כל זה נעלם?
איך נתתי לך ללכת?
הרי אותך אני אוהבת,
אותך אני חולמת,
ומאז שהלכת, שמחת החיים שבי אבדה,
ורק אתה... תוכל להשיבה.