מעבר לחומת השמיים
דום עומדים הקוצים
מצדיעים לקינת הרגליים
בין ורדים דומי לב וגלים.

טיפה מרטיטה בין רוחות
זהו נץ הגואה עם בכיו,
ואף קשת לאור שמש קיץ
תראה לצונח כדיו.

בעוד עב מרוקן את עולו
על זעקות בהדיו של הזמן,
אב ממלא את עוולו
בבור שלנצח רוקן.

מה יחפש האבל
בריק סודות המדבר?
הרי מעכל בקרבו
את מלמול רחשי העבר.

אך יחפור ללא קץ או מנוח
את נפשו יטביע בחול
כי שכח הזרעים בכיסיו
לנווה בשממת הנחשול.

ובשדות חריש הדמים
שוצף האדם ללא ניע
ובין שריקות רעמים הוא יקרא:
"ברכת עיוורון לא תושיע".