"קיר".
"כן?"
"תיתן לי לצאת?"
"אולי".
"תיתן לי לעבור דרכך?"
"לא"
"אבל חם לי, קיר"
"אז?"
"אני מרגיש כאילו אני עומד להתפוצץ"
"אז?"
"אני חייב לעבור, קיר"
"נראה"
"אתה תיתן לי או לא?"
"לא"
"אבל קיר...אתה לא מבין."
"תתפוצץ"
"קיר, אתה תתן לי להתפוצץ כאן לבד, בחושך, בלי שאיש לא יראה?"
"נראה"
"מה נראה?? קיר, אתה חייב להחליט, אתה חייב לקחת עמדה, אתה
תתן לי לעבור או לא?"
"לא"
"ככה אתה תתן לי להשאר כלוא כאן? אין לך לב?"
"לב?"
"לב...אתה יודע...כזה דבר אדום...שפועם...בום בום..."
"לא"
"אוף...אמרו לך פעם שאתה יבש.?"
"הרבה"
"קיר, אני חייב להתפרק, אני...אני...אני בודד, קיר"
"בודד?"
"כן, בזמן האחרון אני בלי אף אחד,מרגיש כמו מת, חי בלי לחיות,
זורם בנהר של כולם במקום לזרום בפלג שלי...אתה החבר שלי בזמן
האחרון, אתה גם זה שמונע ממני לצאת לעולם"
"חבר..."
"כן, קיר, חבר, כבר למדתי להכיר כל סדק בך, כל לבנה, כל חתיכת
טיח שנפלה ממך,אתה מזדקן, קיר, יהיה לי קשה לעזוב אותך, אבל
אני
חייב, אני מרגיש את זה בא"
"לאן?"
"החוצה, קיר, איפה שיש שמש וכרי דשא ירוקים ואנשים מחייכים...
איפה שיש אושר אמיתי"
"סרט?"
"לא, לא סרט.אלה החיים, קיר, אני חייב לצאת אל החיים, תיתן
לי?"
"לא"
"למה, קיר?"
"ככה"
"קיר, אני מצטער קיר, אני חייב לעזוב, אני...לא יכול להשאר
יותר, אני חייב להתפוצץ...חייב להתרוקן..."
"לא!!"
"קי."
"מה?".
"נתראה בצד השני"
-דימעה- |