אני אתן את כל מה שיש בי
אני אזיע הכל החוצה
הרעלים שנספגו בי זוכרים לבעור
קצב הגלים נשאר אחיד
אני מרסק את הקרח
עד החריקה המיוחלת

פרעושים מתחילים לכרסם
את הגווייה הרקובה שלי
אני קורא לכל אוכלי הנבלות
להתחיל לשפוך אותי החוצה
להתחיל להראות את מה שברור מאליו

את הריח לא שוכחים
את המגיפה המצחינה - לא יצליחו לרפא מהאוויר
את העצמות החרוכות - לא יצליחו לנקות מהאדמה
את התמונות - לא יצליחו לנפות מהעיניים

אני מניח דמעה ועוד דמעה בתוך הידיים הרעבות שלכם
תטעמו אותי מעבר לזכוכית השקופה
תטעמו אותי עד הסוף ובכל חוש
אנחנו נעוף גב אל גב
אנחנו נטבע יד ביד
ובסוף לא נשכח להישרף