מידד רז / נפשי |
לחשת לי עוד פעם לשווא.
ידענו, רקדנו, שתינו, בלינו,
שיש שם בחוץ גם חיים.
רק שקט עקר,
פרט על מיתר,
הנה הסופה מתקרבת.
משיטה, מביאה
צעקות, וכעסים
בוחשים בתוך ים של צבעים.
זועקים מתקרבים,
נשכחים ובוכים,
ברחנו לשדה היאוש.
ונופלים כעצים,
למשכב עייפים.
לא רוצים עוד יותר שם לרוץ.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|