יום יום אחרי עבודתה אומרת להתראות לזמן אמת שלה,
מתחננת לבורא עולם, על כוח ושפיות, לחצות אימה שכזו,
היא אולצה לשבת עם בתה משעות הצהריים עד הבוקר,
להשגיח על אוצרה.

ושם,
בחור צעיר שמחפש ביתו הקטנטנה, ספק הייתה, ספק לקחו אותה,
ואחד שמדמה עצמו זמר,  מחפש לו אמרגן,
והם לא פה!
"זה זמן אחר", תהתה אמא אבודה... זה מין סוג של זמן שהעולם לא
יודע, על קיומו של זמן כזה כואב...
אנשים נעצרו בזמן,
אנשים עם עולם שלם, עם אמונות ואהבות ומשפחות, והכל נעצר,
השעון שלהם נשבר,
המחוג נפל,
זה כבר זמן אחר,
הו כפילויות של זמן, זמן תקין, זמן אבוד,
אנשים שחיים בזמן שלנו, ותקועים בזמנם שלהם,

ושם אח, כל כך אכפתי חם רגיש, ואחיות חביבות, וסובלניות,
"שמעתי פעם על מחלקות סגורות", שם באמת אין זמן.
"אם לא תשגיחי על בתך, היא תעבור לסגורה".
כך "לחשה" לאמא יקרה רופאה מנוסה ".
"ובתי בתי היקרה, עלמת חן יפיפייה בת 18", הרהרה אותה אמא
אבודה,

"תשובת הרופאים הייתה סכיזופרניה איומה, סכיזופרניה שמוגדרת
חוסר חומר במוח, שגובל עם פרכוסים,
הוי כפולות של זמן....


המשך יבוא...