עפה לה יונה.
לא לבנה, לא צחורה,
יונת שלום. שלום וברכה.
צונחת לה יונה
אל תוך האדמה.
צונחת, ומשתנה.
כבים האורות.
עלטה כבדה בעפר.
ריח חזק של רטיבות
השקט מעיק, לא יושב בקלות
לפלס את הדרך - למעלה
צריך אויר! כמעט בחוץ!
חפרפרת מסונוורת באמצע שדה ירוק.
את השקט מחליף זמזום הדבורים
והריח משנה אותה, הריח המתוק
ריח הדבש.
מתנהל לאיטו, הדוב התמים
מהרהר על הזמן - האם הוא עובר?
מסתכל לו למעלה, השמיים כחולים,
ענן פרפרי מתיישב על אפו
מדגדג, מתעטש, והעץ כבר מולו
"דבורים נרגזות, דבורים נחמדות,
אפשר קצת דבש?"
הדבורים מזמזמות,
פו מבין זאת כ"כן"
מושיט את ידו -
הדבש ניגר, ממיר וכה טעים
זהבם של הדבש והחול עוטף אותו, מחמם אותו.
משתלט עליו.
מהר! מהר! קופץ לו גרביל
מפה, לשם, בחול החם.
מביא הבשורה, נביא הזעם
"מהפכה!" הוא מצייץ "מהפכה!"
אך הבוקר מאיר על העולם הגדול
שינוי נפל עליו, וגם תחושה
תחושה שיש... משהו.
אוווווו אווווווו....
היא הומה - היונה המתחפרת בדבש המהפכה.
ואני שומע. |