אולי כי זה דור בלי אהבה
ובגלל שהחיים נתפסים כמסע הסברה עצמית חובק עולם,
כקורס במידענות, ובגלל שבכל הדברים יש כדי לשעשע,
הכל אנדרסטייטמנט, הכל מופרך,
המקאברי והגרוטסקי והמורבידי יושבים בכיסאותיהם
של הבר והצח והתם, באמפיתיאטרונים שלנו,
ואולי זה בגלל שחייבים למהר, ומדורות לא נדלקות כאן יותר,
וההרכבים הכימיים והפיזיים ומהות החומר, הכל כבר מאחורינו,
אולי בגלל שכולם יודעים כל כך הרבה,
והאיורים על ספרי ימי הביניים מבליחים לאיזה פריים קצר מועד
בסרטי אימה ונראים כל כך מופתעים, חוצה למקומם -
(האדם של ימי הביניים, מה הוא היה?)
אולי זה בגלל שהקומביינים קוצרים בשדות בלי לחשוב פעמיים,
וחייבים למכור - אולי כי ללקסיקון הפריכויות המלחשש
בכסות ודאי של האדם המודרני יש השפעה מאיימת
על נטייתו להתממש - בצירופים בלתי ידועים עד כה.
ואולי כי הלילה שאנחנו מוקפים בו חזק יותר, בתודעתנו,
מקרני השמש
ואולי בגלל שהרס עצמי מוצא את ביטויו הקרוב ביותר לשלמות
במעש קדחתני,
ואולי בגלל שאנחנו מואצי חלקיקים עד כדי כך שהמסה שבנו
הפכה לאנרגיה, ובמה נילחם בנטייה הביזורית הזו,
המפיצה, באין לנו לא כישוף ולא מעשייה
ואפילו לא דקדנס
ראויים לשמם -
אולי בגלל כל אלה
אני לבד
עד כדי כך.