אנשי הרים אנחנו,
שפה אחרת שרק אנחנו מדברים.
שפה פשוטה ללא מילים.
מתגלגלים בצד הדרך,
מפלסים עוד שביל קטן,
שבו נצעד כמלך,
או אביר על סוס לבן.
מסתכלים לרגע על העבר,
אולי השמטנו פרט,
ממשיכים לצעוד קדימה,
הגענו כבר כמעט...
הפוגה על אבן מחודדת,
להזכיר שיש עוד מה לראות.
לרגע מתבודדת,
נשענת על זכרונות.
מתקשה, עוטה עצמי קליפה,
מתוודה, קשה להיות לבד
לא לישון לצד אחד...
ושוב לקום, ושוב לבד.
ממשיכה לצעוד, לא נעצרת,
אוספת לקחים לדרך
ומולי מופיע איש הרים
עם חיוך מלא הדרת,
צועד בשביל קטן כמלך.
מסמן לי שאקרב אליו,
מרגישה שזה נכון.
מבט חודר לתוך עיניו,
זה שם... וזה כל כך קרוב.
בוא תמשיך איתי לצעוד,
איש הרים יקר
תראה לי גם אתה
שבילים בהם בקרת כבר.
תכיר את מה שאני יודעת
ותן לי להכיר אותך.
בוא נצעד אותה הדרך,
הרי זו גם דרכך..
אנשי הרים אנחנו,
שפה אחרת שרק אנחנו מדברים,
שפה פשוטה ללא מילים. |