מהלכת כמת בדרך אינסופית
מחפשת נואשות משמעות לעתיד
מנסה למצוא סימן חיים
אך אפילו השמים חשוכים
לצידיי הדרך עצים שהיו ירוקים
עלים צהובים שללא הרף נושרים
פרחים שנובלים ורגשות מעורפלים
נתקפת געגועים לעבר
לשמים כחולים שמבשרים על טוב המחר
לעננים לבנים ששטים בקלילות
לשביל שנפרש מולי בבהירות
חוזרת להווה לחיים מיובשים
יודעת כי לא אוכל לברוח מן הכאבים
נשכבת תחת עץ שנתן פעם צל
ומתפללת נואשות לאל
שיראה לי את סוף השביל
שיתעורר ואותי יוביל