ילדות חולות הינן נגיף מסוכן מאוד בחברה המודרנית.
אל לנו לשכוח שרצוי להתרחק מהן! הן מזיקות ואף עלולות לגרום
ל... להתעוררות חדה למציאות!"
ובכן, יש לי מספר טענות לאבי הנאור ואותן אציין להלן.
ראשית אתחיל בשחרור.
אני כועסת!
אמשיך - אני מביטה אל תוך מאגר הזיכרונות הבלתי נדלה שלי
ונזכרת באירועי ילדות בלתי נשכחים.
אבא עבר לגור בגרמניה כשהייתי בת שלוש,כבר אז הבנתי שמשהו
בסיפור שלי לא הגיוני. אז פיתחתי את המחלה הראשונה מסוגה בעולם
- "דיכאון פעוטות" תקופות שלמות של תמונות עצבות, ימי הולדת
גשומי עפעפיים (כן, אז גנבתי את המטאפורה הזו ממשורר ידוע)
ובדידות. הו בדידות.
בדידות הינה המחלה הקשה ביותר שלקיתי בה אך לגביה עוד אמשיך
ואפרט בהמשך. אם כן, לאחר תקופה ארוכה התחלתי לבקר את אבי
במקום שיכונו-גרמניה. אכן טסתי בגיל שש..לבד לחלוטין. מערכת
החיסון שלי בנתה לי תכונה חדשה- עצמאות!  כן, כל פעם שנאלצתי
לעזוב אותך ולחזור לארץ ליבי היה נקרע. כמה בנאלית אך מדויקת
היא השפה. אין תיאור מדויק יותר מאשר "ליבי נשבר" כי אכן כך
היה. הייתי בוכה לילות ומתקשה להירדם. ילדה שבורה,אוסף
קלוריות, קורבן לפיטום ילדים משווע.בדידות. האופן בו הסתכלתי
עליו, הערצתי אותו, הוא נתן לי יד חופשית. האמין בי בכל ליבו,
תמך בי! האומנם? פרק זמן מוקצב  מאוד בו עליו למלא את החסך
שהפגין.
היחסים עם אמי הלכו והידרדרו ובינתיים נרקמו בחיי קשרים חדשים.
כאן מגיעה נקודת שבירה נוספת-מחלה!  חרדת נטישה. המחלה הלכה
והחמירה, נגיף מסוכן שהשתלט לי על הגוף. היכולת של המוח לסמוך
על אנשים, להאמין באנשים, להבין שאנשים מסוגלים לאהוב באמת
ובתמים הלכה ונעלמה.ואיןלי דבר מלבד עצמי. המערכות קורסות.
אך שוב נתברכת במאגר תכונות שרידה - אינטואיציה.
הייאוש מכרסם עורקים. התסכול מכלה איברים. הבדידות לוקחת אותי
לאובדן.
אני קרבה אל הקץ.בצרור כוחותיי האחרונים חיפשתי אחרי  "פרח
הפלא" אשר יגאל אותי מייסורי מחלתי. רציתי להינצל, נותרה בי
תקווה. מצאתי! אהבה. הצלחתי לגרום לו לעבור לארץ. הנני מתגוררת
עם אבי!כאן החלה מגמת ההבראה אך כמו בכל טיפול ידוע לאחר החלמה
קצרה מגיע שלב ההחמרה ואל לכם לחשוש... הוא הגיע. ההחמרה נוצרה
כתוצאה מתכונה נרכשת כך מסתבר לאחר חקירות מעמיקות-הצביעות.
מחלה סופנית יש שאומרים. כמעט ולא ניתן לדעת בקרב מי היא נפוצה
משום שכל כך פשוט להסתירה. הוא כן, משפחתי - כולם נשאים. נשאים
של צביעות. חשתי מועקה קשה, הצביעות הכתה בי בכוחה הרם, שברה
לרסיסים את שעמלתי עליו זמן כה רב ביזע מרובה כל כך. מצאתי את
עצמי שוב לבדי במערכה. נתונה בין הפטיש לסדן.

מושטת לי יד מבחוץ-  לגמור עם הכל.
האומנם?
על אף היותי חולה, וכן, אני מודעת... אני רק נושאת את הנגיף.
בינתיים עוד דוחה את התפרצותו בכל דרך. אך בקרבך אבא, מחלה
נוראה מכל - הצביעות. ואפילו תמצית המרפא זה עתה רחוקה ממך...
מה רחוקה...
ההתפרצות אינה קלה אך לפחות עכשיו אני יודעת מדוע אינך אוהב
ילדות חולות.

הן חשפו את סודך.