"מי חושב על זה בכלל?"
אני, אני לא מפסיקה לחשוב על זה,
המחשבות האלו הורגות אותי.
להתרכז, זה מה שאני צריכה,
עוד קצת ריכוז וזהו.
אבל לא, שנייה לפני שאני מתרכזת הן באות - המחשבות הארורות
האלו.
לקום בבוקר, לדרוך על רגל ימין,
לא על שמאל חלילה - זה יביא מזל רע.
אבל המזל הרע בא גם עם רגל ימין.
אוף היום צריך להמשיך, טוב, לא רע...
שוטפת פנים, מסתכלת על עצמי במראה. שוב השערות הלא רצויות האלו
בין הגבות. רצה לחדר מנסה להוציא אותן עם פינצטה - לא מצליח!
מתלבשת,
גורבת גרביים,
נועלת נעליים,
מנסה לעשות קוקו - לא יפה.
מפזרת את השיער - איכסה,גם כן התלתלים הלא מוגדרים האלו,
לבסוף קולעת צמה ויוצאת.
בית ספר - לא רוצה.
מבריזה מהשיעור - התמכרתי, עוד הברזה.
ארוחת צהריים - אוכלת, איכס האוכל מגעיל.
שוב חושבת על אותם דברים שמוצאים אותי מריכוז.
נכנסת לחדר - שיעמום. נרדמת.
מתוך שינה טרופה שומעת צעקות - שרון.
אוף תסתמי כבר, אני קמה.
מוציאה מחברת, ספר, עט ומנסה לכתוב, לענות על השאלות.
בלתי אפשרי, היד לא מקשיבה לראש.
מציירת, מקשקשת, עושה חור בדף וזה גורם לי לחור בראש.
נכנסת לחדר, ברקע עברי לידר.
קוראת ספר, נכנסת אליו, מדמיינת...
ואז שוב - בום המחשבות האלו.
חושבת וחושבת וחושבת. קוראת את אותה שורה מליון פעם ולא מצליחה
להבין מה כתוב בה.
טלפון, מקווה שזה הוא.
לא! יש שיחה, צריך להגיע, את כבר מאחרת - הקול המוכר אך הלא
מובן אומר.
אני רצה, מתנשפת, מגיעה.
ושוב - רואה אותו.
לא מספיק אתה כל היום בראש שלי אתה גם באמת מולי?
מתיישבת, הוא קם, מאלצת את עצמי לצחוק, השפתיים נמתחות ומגיעות
למצב של צחוק מתגלגל, צחוק שמהול בעצב.
לילה, צריכה לישון, זקוקה לזה, נכנסת למיטה, עוצמת עיניים.
ושוב - בום, המחשבות חוזרות.
כנראה שלא יעזבו אותי בזמן הקרוב.