חנוק, הרוס בתוך עצמי,
מי את?! מי אני!?
שקט, לא עוד,
יום אחד, דקה אחת, שנייה, וכבר לא סוד,
געגועים, לימים רועשים, למראות, לצבעים, לאנשים,
כלוא, במרחב של אני על עצמי, חיי כבר לא קשים,
לא חי בכלל, גם לא מת מצד שני, אני פה מקום לזה או לזה,
השאלה אם יש עוד מעלי, מתחתי, מצדדי או במקומי,
רודפת את מחשבתי,
אתמול קמתי מחלום מתוק,
אל תוך סיוט עמוק,
ואת שם, וגם הוא כמובן,
ללא כל רוח חיים, קורבן!
ולא נשאר לי אלא לחכות,
בצינוק של אלף מיתות.