כשאת לא כאן אני כותבת אותך
על דפים לבנים וריקים את קמה לתחייה
מתעוררת מתוך האמת שבתוכי
וחיה כמו שלא חיית מעולם
כשאת רחוקה אני נושמת אותך
רואה את דמותך למולי כמו אלפי קרני אור
מצליחה לדמיין איך את נוגעת בי
בלי ממש להתקרב אליי, נוגעת בכל
כשאת שותקת פתאום אני שומעת אותך
כמו צעקה מחרישת אוזניים בלילה האפל
יכולה להישבע שאת שוב לוחשת לי
לאט ובשקט כמו תפילה לאל
כשאת חולמת אני רואה אותך
בבהירות כאילו דרך טיפות גשם אחדות
כל קו וקימור בשלמות שלך
נגלה לעיניי בתוך הכאב הארור
כשאת לא כאן אני כואבת אותך
כי חסרונך מותיר בי שקעים נוראיים
בתוך עמקי בדידות ושקט
פנייך שוב אליי, ברגע מתגלים
כשאת לא כאן אני כותבת אותך
על דפים לבנים וריקים את קמה לתחייה
מתעוררת מתוך האמת שבתוכי
וחיה כמו שלא חיית מעולם. |
