במנוסה,
במנוסה אני נמצא,
מחפש עוד תשובה פשוט,
והכל מסביב שוב נראה כה עכור, כה מבוטל,
השמיים שוב נסגרים לכדי מעגל ומפילים את מימיהם עליי,
השמש שוב נקשרת למרומים ומסביב מחשיכים המים ונשחרים.

מנוסה.

הליכה, בדרך שהיא רק התחלה, אינה קצרה, ורבת פיתוליים,
קולות, נרדפים ורודפים, וחוזרים כהדים ותמיד פוגעים,
הרגליים שוב דחויות, מתפרקות, ושוב נדחפות,
הידיים צמודות, נדבקות, מתחברות,
מנוסה, ואין מנוס,
מנוסה ואין מנוס מהתשובה לשאלה הכי פשוטה - למה?