מי יתן והשנה הבאה תהיה משעממת,
שלא יקרה בה כלום, שלא תצא מהמסגרת.
שכיתה - תהיה רק בבית הספר, וצוות - רק של ניקיון,
כלי הנשק - יהיו מוצג במוזיאון.
שאלוהים ירחם על כולנו, לא רק על ילדי הגן,
שהחדשות ברדיו, לא יהיו בעלות עניין.
מי יתן - ובמקום חיים יבין ישדרו סרט מעניין,
ושהכנרת - שוב תציף במים את נהר הירדן.

שהסכין - תהיה רק באוכל, והדם - של סטייק לא מוכן,
אהבה תהיה בחינם, לא באשראי או במזומן.
ש"טל ומטר" לא יהיו כינוי רק לאותיות,
שבגוש דן, יהיו פחות מכוניות,
שהלביא והכפיר יהיו רק בגן חיות,
ששולחן הממשלה יצטמק ל-18 כסאות.

שהגליל והתבור יהיו רק שמות של מקומות,
שבכבישים כבר לא יהיו תאונות.
שלנון ומוריסון יחזרו להיות בחיים,
שאולי השנה נגלה מי הוא 'אלוהים'...

כל כך הרבה ביקשנו,
וכל מה שביקשנו, מי יתן,
ואנו רק נגיד:
אמן, אמן, אמן...


(ראש השנה תשס"ב)