רוצה לאהוב איך שהיא נראית, אומרת לכולם שהמראה לא חשוב לה.
שטויות. והיא יודעת את זה, כמה שלא תגיד, היא יודעת שכל פעם
שהיא רואה את עצמה, היא שמה לב למראה. כולם אומרים לה שהיא
נראית מצוין ולפעמים גם היא חושבת את זה, אבל באמת כשהיא
מסתכלת במראה כל מה שהיא רואה זה אוזניים בולטות, ירכיים
שמנות, חזה גדול מידי, למרות שידיד שלה אומר שאין כזה דבר, לה
זה מפריע. 'אין לי פרופורציות בין הראש לגוף' היא אומרת
בציניות. אבל מתכוונת לזה מאוד.
מול המראה עומדת מסתכל בוחנת מתמתחת מפעילה שרירים מרזה את
הבטן שכבר גם ככה שטוחה, למה אני לא יכולה להיות מרוצה אם מה
שיש לי, לא רוצה להראות אחרת אני רוצה לקבל את איך שאני
נראית!
אולי מתישהו היא תוכל סוף סוף להביט ולחייך, אולי מתישהו לנו
גם לא יהיה אכפת, אולי מתישהו העולם ייראה אחרת, אולי...