מִשֶּׁגָּבַר הָרַעַד עַד בִּלְתִּי נְשֹא,
שָׁלַחְתִּי כַּף יָדִי אֶל בֵּין מַחְלְפוֹתַיִךְ,
כְּחוֹתֵר אֶל שֹׁרֶשׁ קָדְקֹדֵךְ,
עַד זֶרֶם חַשְׁמָלִי יְחוֹלְלוּ אֶצְבְּעוֹתַי
בְּמַסָּעָן הַחַם וְהַטָּעוּן
לִקְצוֹת הָעֲצַבִּים הָרוֹטְטִים שֶׁבְּרֹאשֵׁךְ,
כִּמְבַקֵּשׁ תְּשׁוּבָה לִשְׁאֵלָה שֶׁלֹּא הֵעַזְתִּי
תַּחַת הַשָּׁחֹר, הָרֵיחָנִי וְהֶחָפוּף הַזֶּה,
בְּטֶרֶם הִתְלַבֵּן נְתִיךְ אַהֲבָתֵנוּ.


יולי 2005