סובבות אותי כולכן מכל עבר.
גופכן מוטה לאחור,
ופרי אהבתכן בולט לפניכן,
שיניכן אוחזות בו.

אצבעות קרות חונקות צווארי,
ולבי-
כסכין שנשכח בשדה,
טרם שלג.

כעת הזו צריכה הייתי
לערסל את בתי,
להמתיק את בכיה,
בפטמה חמימה מרגיעה.

בית החולים,
ערפל מסומם.
אם שזעקה כאביה,
ביודעה שהפעם זה לשווא.

גולגולת קטנה,
שנקשה בכלי מתכת קר,
וידיים זרות,
שלקחו גוף קטן ודומם,
להשליך.
ושמים בוכים איתי.

(דצמבר 1999)