עדי גרינברג / הפסנתרן |
הצלילים רכים, מלטפים את פניי כנוצה צחורה.
המנגינה סוללת את דרכה ללבי,
שערי אהבתי פעורים למשמע צלילי הזהב.
המוזיקה טמונה בתוכי, תמיד נועדה להיות שם,
ידעת כי נפשי נמסה למשמע תווך,
אך האם אותי ידעת?
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|