לכי אל המדבר אישה,
וצעקי צעקה גדולה
אל ראשי הרים המחודדים.
רק ההד יענה לך.

פסעי על החול החם,
הניגר בין בהונותיך,
ושלחי תפילתך על המים.
רק גלים יחזרו.

שאי ראשך לשמש המחמם,
חשפי לבך
למדקרות קרניו,
כולן יחזרו מעורך הלבן.

כרעי על ברכייך, אחותי.
כואבת, כועסת, נטולת תקווה.
הציצי אל נפשך:
הנה זה האדם ששאפת לברוא,
לא נשמה אחרת. לא זר אורח,
כי בצלמך את-
יברא בנך.

(נובמבר 1999)