נחמיה עציצי קם בוקר אחד
ומצא שבציצי צץ משהו, נפחד
הוא הלך אל רופא ששלחו למומחה
שאסר לו קפה שטחנו בממחה
אבל הזהו בציץ שב גדל וחגג
ונחמיה האיץ על מסלול בנתב"ג
שהביא אותו על כל כספו ושדיו
לבית חולים FORD, שם אצל דוקטור ישב.

ועכשיו הוא רועד ורוטט שיגעון
ומת להיות דווקא OFF ולא ON

הדוקטור מישש דגם וגם התבונן
הגדיל פי שש במיקרוסקופ והינהן
ואמר לנחמיה ללא סייג ופשרות
"זאת לא לוקמיה ולא טיפוס הבהרות,
זה לא אבולה וגם איידס לא ממש,
סתם גידול אנונימי" (ומזה גיבורינו חשש)
"אף ידוען לא מת מזה עד כה
ולכן לא ממומן המחקר לעומקו.
אז פשוט ננתח, ונוציא ת'גידול,
אני דוקטור, שוכח? עם דיפלומה מחו"ל".

ועכשיו הוא רועד ורוטט שיגעון
ומת להיות דווקא OFF ולא ON

נחמיה התעורר בחדר התאוששות
ועל בטנו גוהר, כולו אחוז בהתרגשות
המנתח שלו, צועק, מדבר אל תוך מעיו
של מר עציצי הסורק אחר הגיון עכשיו
"טוב, קצת לא נעים", פונה אליו הדוק
"אבל צריכים פה להפנים שאצלי השח רחוק,
נו, סלולרי, נו, נפל לי, אוף, בשם כל הקדושים,
תפרתי לך בבטן נוקיה שלושים ושתיים חמישים
ועכשיו אם לא אכפת לך, בתור דור שלישי,
יש לי לעשות שיחה חשובה מאד עם פילגשי!"

ועכשיו הוא מצלצל ורוטט שיגעון
ומת להיות דווקא OFF ולא ON
וממש היה רוצה להוציא מבטנו את הרעה
אבל הוא מחכה טיפה עד שיגמור עם התביעה.