פדחת נושקת מקבץ עלי שלכת
ציפורן מרקדת את מקטרת העץ
עולה לשפה, ננשכת, נגמלת
מאותם רגעים של שלווה חמימה
ערפילים מעשנים, עולים, נטמרים
מטפטפים ארומה של פחדים ישנים
דרך הצוהר מחליק ליצן החצר
מנופף בידיו, שיער אדום מתבדר
באמתחתו סיפורים על עור חיוור וממתקים
מצודד את עיניך בפרחי נוי וכשפים
מראה, זה נכון, ואת זה לא כדאי
דחס המזון, ואיך אתה חי?
פניך חיוורות, בפנינות לשונך, קרעים קרעים
צוחק למראה הדמעות, אך נושק לפצעים
ולאחר שנמאס מקריצות קרנבל וקרקס
משכיב עצמך לישון, הכרית היא מקבץ
מכבה את האור, ונודד אל צנעת מיטתך
עור חיוור, ממתקים, נשארים עטופים בחיקך. |
