שחר גיליס / שם ופה |
אבל פה שלמות, ופה שלו.
אנשים מחייכים ברחובות,
ורק לי דמעות.
כי אהובי שם הרחק, חלק מקולות המלחמה.
כי משפחתי שם, ואני פה, בין האנשים המחייכים.
קחו אותי לשם, קחו אותי למות,
רק תפרידו אותי מהחיוכים, מצחוקם המתגלגל של הילדים,
תפרידו מהחיים, כי הם שם, אהוביי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|