ראיתי אותה בוכה שם, זה היה כל כך יפה וכל כך עצוב.
ככה, כשהכל חשוך והדמעות שלה נוצצות בחושך, זה נראה כאילו היא
בוכה כוכבים.
יושבת ככה זקופה על המיטה שלה, עם טישו מקומט ביד ובוכה. היא
אפילו לא השתמשה בו, רק משכה באף מדי פעם.
זה גם לא היה בכי היסטרי כזה, שנחנקים המון וזה קצת מגעיל, זו
הייתה מנגינה עצובה באמת, מנגינה של נשימות עמוקות יותר ויותר
וטיפות כוכבים קטנות שנופלות על הכרית.
השיער החום הארוך שלה נפל מסביב לפנים שלה והעיניים העגולות
האלה, הפילו כוכבים.
התקרבתי למלאך הזה שבוכה כוכבים ובלי להגיד כלום היא ענתה לי
"אני ממש צריכה אותו".

לזה שעושה לי לבכות בלילה