לפעמים זו מילה
שפועמת.
כמו לב שפועם ללא הרף.
לפעמים ,
היא מילה שלא מפסיקה.
כל פעם אני רוצה לפתוח משפט.

המילה לפעמים עולה מעצמה.
כאילו יש לה הרגלים,
שלי אין שליטה.
מגיחה כמו מנגינה נעימה
שגם אם שכחת באותו רגע
את הנעימה
היא תעלה לה מעצמה
ותזכיר לך אותה.

והלב פועם, גם הוא בלי שליטה
ולפעמים אני רואה אותה,
שומעת אותה חשה אותה.

כמו את הלב, לפעמים
נמצאת איתי כמעט בכל ארוע
ומזכירה לי, את הדבר שכבר היה
והדבר שיהיה. ולא נגמר
לובכל זאת כבר היה. ויהיה.

והכל פתוח כמו הלב הרחב
כשהוא נדם
נדמה הפעימת לפעמים.