הוא שוכב על המיטה. מצפה. תוהה לעצמו עם היא באמת שווה את זה.
הוא רוצה רק דבר אחד עכשיו. האוסף של "קווין" שקנה בצליל בשבוע
שעבר כשהייתה הפסקת חשמל בקניון מתנגן לו ברקע.

 היא חוזרת לאחר פגישה קצרה עם החברים שלה מהצבא. הוא כבר
התרגל לעובדה שהוא וחבריו צריכים לחלוק אותה איתם. היא מספרת
לו כמה שהיא לא מרגישה טוב. כמה אדוויל שהיא לקחה.

 הוא שמח שהיא חזרה. כמה שהוא רוצה אותה - ככה היא יודעת שהוא
רוצה אותה. וכמה שהיא יודעת שהוא רוצה אותה ככה היא יכולה לשחק
איתו. והיא יכולה.

 היא נכנסת למיטתו. הוא אוהב את זה, למרות כל המשחקים, הוא
אוהב שהיא קרובה. הוא מלטף אותה. היא מגיבה כמעט. הוא מחבק
אותה קרוב לגופו. אם היא ישנה או לא, את זה הוא לא ידע. תגובות
ממנה - אפס.

מחברת פיזיקה עם נוסחאות שהוא אפילו לא מצליח לקרוא מרחפת אי
שם בחדר. לא ממש בצורה שרואים - אבל היא שם. קולו המבדר משהו
של המורה לפיזיקה נמצא שם גם. אין לו מושג מה הקשר בכלל אליה.
באופן מנוגד לגמרי למצב הרגיל היא מקבלת את הפיזיקה ומחבקת
אותו ממש ממש קרוב אליה. הוא נושק לה קלות בצוואר ומלטף את
חזה. הוא לא יודע מה הולך פה בכלל.

הוא קם. הוא לא יודע מה באמת קרה ומה היה חלום. הוא יכול להיות
פרקטי ומדוכדך - או אופטימי ומאושר. הוא בוחר להגן על עצמו
ולהיות פרקטי, הכבוד העצמי שלו כבר לא יתערער כמו אז.