07/04/99

הו אלבטרוס
ציפור אהבתי...
על האדמה תקרטע
אך לבסוף תמריא!
גבוה תנסוק
אל שמי האינסוף
           של נשמתי
במרחבים העצומים שבמעמקי ליבי...
על האדמה - חלוש כאהבה...
צעדים אומללים
מפרפר כדג ביבשה
אך במאמץ הזה - כלוחם אגדי
מזמנים ללא-שם
תתרומם אל-על
ותטוס לגבהים
מרהיבים
בשמי מראה צלולים.
שם למטה תראה
את כל הצרות
יושבות שם כנועות
לא קשות, לא גדולות

אלבטרוס,
לבי כמה לך, חבר -
אתה לבסוף תמיד עף
ואני שוב ושוב נופל.
והשמש, חבר, טרם הפציעה
מעבר לאופק
    והוא רחוק
    והוא אפוף בערפל
אך יום יבוא, אולי, ציפור אהבתי,
ומשק כנפינו יצית כאבוקה של אש קסומה
קו אופק זה...
ונמריא אל-על...