עילי צחור / עד שאשכח |
כלוא הוא בחלון ראווה,
יכול רק לראות,
אך לגעת רק בזכרונות,
זכרון של צער וכאב,
תמיד על ליבי יושב,
כמסכה תמיד צוחק,
את כולם מנסה לחבק,
מורידים מסכה,
ושוב רואים תמונה,
לא ברורה,
לא ידועה,
של געגוע וכאב,
אך עם חיוך על הלב,
מסתתרת שם תיבה,
אסור שתפתח,
עד שאשכח,
אם זה אפשרי
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|