מברשת שיניים אדומה, היא כל מה שנותר ממך.
זה הזכר שהותרת אחריך. זה מה שהשארת וכל כך כואב לי
לראות, אך אם זאת אני עדין לא מוכנה להשליך. לא מוכנה להיפרד.
מהזיכרון האחרון הטוב שלנו ביחד, כשהיינו בשיאנו שמחים ויפים
ביחד.
אחרי הלילה האחרון שלנו ביחד, הבאתי לך מתנה - מברשת שיניים
אדומה. כביכול משהו קטן וחסר כל ערך, אבל עם זאת ניתן עם מחשבה
וכוונה טובה לעתיד ורוד ביחד, לעוד הרבה לילות שתישאר לישון
ותקום בבוקר ותצחצח שיניים באמבטיה שלי. אך לצערי הפעם ההיא
שהבאתי לך אותה, ופתחת והוצאת אותה מהאריזה היא הייתה הפעם
הראשונה שהשתמשת בה, ולצערי גם האחרונה.
אני לא חושבת שזו המברשת שאשמה שהקשר הסתיים עוד לפני שהתחיל.
אבל בדיעבד עכשיו כשאני מסתכלת עליה כשאני עומדת כאן ומצחצחת
שיניים באמבטיה שלי לפני שאני הולכת לישון בודדה במיטה הקרה
שלי.
אני יודעת שאותה מברשת היא מה שעשתה את הקשר הזה כל כך מוחשי,
רציני ומשמעותי.
וכנראה שלא הייתי מוכנה להבין את זה עדיין.
וכנראה שאני היא זאת שהותקפה בהלה.
הקסמת אותי, היה לי כייף וטוב איתך.
אהבתי את עצמי כשהייתי איתך.
ועכשיו כל מה שנשאר לי ממך ומהקשר שהיה...
זה רק מברשת אדומה שהשארת יתומה.