אני לא יכולה לשתוק יותר, שתקתי מספיק ואני יודעת שבחרת בה,
אני יודעת שמעולם לא רצית בי, אבל אני לא כותבת לשנות את דעתך,
אני כותבת כדי שתעזוב את דעתי.
אני רוצה שתדע שלהתגבר עליך, בכלל לא היה לי קל כמו שזה נראה,
אם היית שומע את השקט שהשאיר אותי ערה בלילות, אם היית פה כדי
לנגב לי את הדמעות, אולי היית מבין את הדבר היחיד שמילים לעולם
לא יוכלו להסביר.    

אני לא יודעת מה השתבש, ואני רק מנסה לחשוב מה עשיתי שהרחיק
אותך אליה וזה קשה לי. קשה לי לדעת שהסיבה היחידה שאתה לא איתי
היא אני. קשה לי לדעת, שכשראית אותי הלב שלך לא החסיר פעימה,
קשה לי לדעת שלא הלכת למקום מסויים שידעת שאני אהיה בו, רק כדי
להיפגש בי במקרה, קשה לי לדעת, שלא שלחת הודעה "בטעות, כי
התבלבלת" רק כדי להתחיל שיחה, קשה לי לדעת שלא דמיינת אותי
איתך במיטה רגע אחד לפני השינה.
קשה לי לדעת שאת כל מה שהרגשתי כלפיך, כל תשוקה, כל רצון וכל
בקשה, אתה הרגשת אליה. שבדיוק באותה השנייה שחשבתי עליך, אתה
חשבת עליה, אין דבר ששווה לי כאב.


אבל חשוב לי שתזכור, בכל רגע ובמיוחד שתרגיש לבד, שיש אדם
בעולם הזה שגילה עד כמה
אתה מיוחד.



חשוב לי שתהיה מאושר.